בספרו "על המלחמה" כתב קרל פון קלאוזביץ את המשפט המפורסם: "המלחמה היא ממלכת אי-הודאות". נראה שכיום אי-הודאות היא נחלת הכלל וכולנו מצויים בכוננות תמידית: האם יש בית ספר או לא, האם כדאי להיפגש עם אנשים או שהם מהווים גורם מאיים, האם יש להיכנס לבידוד ותחת אילו תנאים ולכמה זמן ומתי להיבדק, ואנחנו במהו"ת גם התלבטנו: האם לקיים כנס חורף פרונטלי או מקוון. השגרה של כולנו מלאה בהתלבטויות, בלבול ואי-ודאות.

מהו"ת בלב אי-הודאות

במהו"ת אנחנו רואים את השלכות תחושת אי-הודאות בשטח ועל כולם: אנו מספקים מענה לצוותי רווחה וטיפול שחווים לחץ ושחיקה לאור המצב, עורכים סדנאות להורים החווים קושי מתמשך, מלווים מסגרות וקהילות שסבלו מגילויי אלימות ואירועי תקיפה מינית, ומייעצים למנהיגים ומובילי קהילות על התמודדות עם המשבר בקהילותיהם. על מנת להבין את אי-הודאות והשלכותיה, נפגשתי לשיחה עם טל פסטרנק-מגנזי, עו"ס, מטפלת פרטנית, מנחת קבוצות בתחום טראומה, שכול, אובדן וחוסן, מרצה ועוד.

איך את חווה את אי-הודאות כאשת מקצוע ובחייך הפרטיים?

אני חווה את אי הוודאות בכל מיני מישורים בחיי. כמטפלת אני פוגשת מטופלים שתחושת אי-הוודאות והמשברים המתמשכים מייצרים אצלם הרבה יותר חרדות, דיכאונות, קשיי ריכוז, אובדן של משמעות בחייהם ולעיתים אובדן דרך.

כמרצה, אני רואה שאי הוודאות משפיעה גם ברמה הקוגניטיבית. עולה קושי בריכוז ומורגש חוסר פניות רגשי ללימודים.

נוסף לכך, ההנחיות הן מאוד רחבות ופחות ברורות. יותר אנשים נאלצים לקבל החלטות באופן עצמאי, ולחלקם זו חוויה קשה. בעיקר ביחס לעבר בו היו הנחיות ברורות ונוקשות.

כאמא לארבעה אני רואה כיצד אי-הוודאות הממושכת משפיעה על ילדיי. יש להם קושי להתמודד עם אכזבות עקב ביטולים של טיולים שנתיים שוב ושוב ברגע האחרון. הם חווים אתגרים חברתיים ולימודיים וחלקם מרגישים ייאוש מהמצב. התחושה שלי היא שבגל הנוכחי הקצב של האירועים ומהירות השינויים הם משהו שלא חווינו בגלים הקודמים. זה מצריך גמישות מאוד גדולה והתאמה מהירה למצב משתנה באופן תדיר.

איך המציאות הנוכחית משפיעה על החוסן של אנשים ומערכות?

החוסן נשחק מאוד. אני מרגישה שאנשים עייפים, חווים ייאוש ותסכול מתמשך. בהתחלה הייתה תקווה שהמגפה תהיה אירוע קצר אבל התקווה נגוזה. אחר כך הייתה תקווה שהחיסונים ימגרו את המגפה. חווינו אכזבה נוספת. בהמשך, הבוסטר שוב העלה את רמות האופטימיות, אבל בגל הנוכחי התגלה כי גם מחוסנים ומחלימים מצויים בסיכון להידבקות. אנשים מתקשים למצוא נקודות של אור בתקופה הנוכחית.

כמו כן, תמיכה היא אחד המרכיבים החשובים בחוסן. העבודה מהבית והחשש מפני פגישה עם אנשים ובני משפחה, מייצרים ריחוק ופגיעה במעגלי התמיכה הטבעיים. הריחוק של חלק מהאנשים ממעגלי תמיכה פוגע בחוסן שלהם.

באילו כלים את משתמשת כדי לסייע לקהלים שאת פוגשת במצב הנוכחי?

אני משתמשת במגוון מודלים. מודל הגנ"ה מתאים לתקופה הזו וכדאי לתרגל אותו בכל יום:

• ה - הודיה: לערוך רשימה של 5 דברים שאנו מודים ומודות עליהם. חשוב להתמקד דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים.
• ג - גוף: לבצע כמה דקות של פעילות גופנית מועדפת כמו הליכה, פילאטיס, מוזיקה וריקודים עם הילדים, וכמובן צ'י קונג או יוגה החביבים עליי.
• נ - נשימה: תרגולים של נשימות ומדיטציות קצרות נמצאו במחקר כיעילים להורדת רמות הלחץ. ישנם סרטוניי תרגול נהדרים ביוטיוב למי שזקוק לליווי והדרכה. תרגולי נשימה ומיינדפולנס מכוונים את תשומת הלב לנוכחות של מחשבות ותחושות ומאפשרים מגע מחודש איתן.
• ה - השראה: למצוא ציטוט, ספר, פודקאסט, הרצאה וכו' שיעוררו השראה, יחברו אותנו למשהו שהוא מעבר לכאן ועכשיו, יעוררו התרגשות וחשיבה מחוץ לקופסה, וחיבור לתשוקה.